It long bothered me when we say in the morning ומותר האדם מן הבהמה אין that these words do not take into account the Neshama. It is
inconceivable that there is no superiority of the human being including his
soul over animals.
Similarly, when the Rambam
says [MN III:13-4] that man cannot be the purpose of creation because he is
inferior to the spheros since their knowledge of the Creator is superior to his
And they exist unchangingly, this leaves out the uniqueness of the human soul
which the Rambam says that after death understands the essence of the Creator
il teshuva:
רמב"ם הלכות תשובה פרק ח
ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה
שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.
I've received some comfort
from the following midrash which takes the word אין not as a negative - meaning
nothing - but as the description of what in fact does distinguish man from
animals even though that does not seem to be the peshat in the verse.
מדרש תנחומא
(בובר) פרשת אמור סימן כא
ומותר האדם מן הבהמה אין (קהלת שם
/ג'/ יט), מהו אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת, ועוד שיש באדם דעת, ובבהמה אין
דעת, ועוד שהאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת בין טוב לרע, ועוד האדם נוטל
שכר על מעשיו, אבל הבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, ועוד האדם מת מטפלין בו ונקבר,
והבהמה אינה נקברת, [הוי] ומותר האדם מן הבהמה א
It occurred to me that
perhaps sometimes statements are made and intended to be understood within very
specific circumstances. If one were to expand the context then the statement
would be false. Sometimes the statement about man sees him only as a physical
being in this world and does not take into account his soul. If one were to
take into account his soul then the statement would be false.
And now I have found a
direct expression of this idea in the Maharal:
דרך חיים על אבות פרק ד משנה ד
משנה מסכת אבות פרק ד משנה ד
[*] רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה
ועל זה יש לשאול מה שאמר מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה, והלא תקות אנוש
הוא שנשמתו צרורה תחת כסא הכבוד ולמה אמר שתקות אנוש רמה, ועוד יש לשאול וכי תקותו
רמה שאין האדם מקוה לזה ולשון תקוה נאמר על הדבר שהאדם מקוה לו, ועוד קשה כי התחיל
לדבר לנוכח הוי מאוד שפל רוח וסיים בלשון נסתר והוה ליה למימר שתקותך רמה. פירוש
המאמר הזה אף על גב שבודאי האדם מקוה אל תכלית טוב ואחרית לאיש שלום, מ"מ אין
ראוי לאדם שיהיה בעולם הזה מתגאה שמצד עולם הזה תקותו רמה, כי מה שהאדם נשמתו
צרורה בצרור החיים אין זה מצד העולם הזה כי בעולם הזה נקרא אדם על שם אדמה, ולפיכך
אף אם יהיה לו אחרית ותכלית גדול מכל מקום אין לו להתגאות בעולם הזה שהוא בעל גוף
ורמה ותולעה, ואם כאשר תפרד הנשמה מן הגוף יהיה לו אחרית, מ"מ מצד עולם הזה
שהוא נקרא אדם על שם אדמה אם אינו שפל רוח הוא מתגאה בדבר שאינו ראוי לו:
That is to say, it says the hope of man is the worm and on that account
he ought to be very Humble and self-negating, but that is only true when you
look at him in the context of this world. If you were to take into account his
soul and his future in the next World, this statement would be false. So there
is room for statements whose truth is limited to a particular context and which
in the larger context would not be true.
I still do not have a good understanding of what the purpose is of
making those limited statements.
Posts
